בין אם רואים מבחוץ ובין אם לאו, הרבה אנשים מסתובבים בתחושה של חסר. חסר שלמות/זהות/בגרות, חסר בזוגיות, חסר בפרנסה, ריק ודמוי עצמי רעוע. במשפט אחד, המציאות רחוקה מהשאיפה או הדמיון.
האדם שואף לאחד את כל חלקיו ותחושותיו למכלול. זה התנאי לביטחון העצמי, לתחושת הערך העצמי ולאותנטיות. זה גם התנאי לקבלת החלטות מושכלת. על מנת לאחד בין החלקים השונים בחייו, עליו להרחיב את יכולותיו ומיומנויותיו לכל מכלול החיים.
לשם כך, האדם מחפש עמדה. עמדה היא המפגש בין עולם הרגש לבין עולם הממשי, הקונקרטי והקיומי. היא המסגרת לבחירותיו בהתנהגות וביחסי אנוש. לכן, אין עבודה רגשית ללא ביטוי קונקרטי במרקם החיים.
מיפוי ותיחום הכוחות הפועלים על האדם מבהירים את יכולותיו לטפל בעצמו ולנהל את עצמו בתוך סביבתו. מוקד העניין לרוב אינו גלוי לעין אבל ברגע שהוא מתגלה, הוא מצביע על הדרך. לא נכון לעזור לאדם אם אין ראייה כללית יותר המהווה מסגרת לעבודה. נוצר דיאלוג אמתי ואני מאמינה אמיץ, בין האדם לביני.
האדם לומד "לכלכל את עצמו" מבחינה רגשית ולהכיר את צרכיו הגלויים והנסתרים. הוא אף לומד להתמודד עם הסתירות בין צרכיו לבין דרישות הסביבה שלו. זו הדרך לקבל שליטה על חייו ולהפוך עם הזמן המטפל של עצמו. השגרה הופכת למרתקת וממלאת.
חשוב להוסיף: האדם אינו עבד לעצמו ולעברו. הוא לא נדון לשרת את עולמו הרגשי: הוא מסוגל להוביל את עצמו ולהשתחרר מכבלי הסבל. הוא יכול להיות אקטיבי אל מול עולמו הרגשי ולשנותו בהתאם לצרכיו. זהו המפתח לשקט ולסיפוק בחיים – שם טמונה האותנטיות של כל אדם.
